206 מירי פרייליך בטוחה אם אוכל אבל לעת עתה רוצה באמת ללמוד קורות עולם וסוציולוגיה . זה מכל הימים היה תשוקתי . אבל בתנאים שלי זה מאוד קשה . למרות שזמן יש לי וחדר יש לי אבל בכל זאת אני מבטלת הרבה זמן ואי אפשר אחרת . אבעק אינך יכול לתאר לעצמך כמה קשה היא הציפייה שבוע אחר שבוע וחודש אחר חודש [ . . . ] לא ברור [ . . . ] ואין עם מה למלא אותו ואין כבר כוח לחשוב על העבר הקרוב ופחד פשוט לחשוב על העתיד . ויותר טוב לא לפחד, אפילו איזו אדישות נוראה ובלי גבולות . יש לי רק רצון אחד . לגמור את הציפייה הטיפשית הזאת לבוא כבר ארצה, אבל לא מפני שאני רוצה לבוא ארצה ולהמשיך וללחום, למרות שאני בטוחה שכך אני אעשה . אם כך בכלל נעשה איזה דבר שהוא, אלא מפני שצריך כבר לבוא שמה ואין לי שום תקוות ואין לי שום תאור על מה שמחכה לי וצר לי ואינני יכולה לסבול את זה שכך אני באה ארצה ורוצה אני כבר לראותך ולשבת יחד פשוט לשבת בלי לדבר ולהרגיש שיש עוד אנשים קרובים בעולם ושיש עוד מישהו שמרגיש דומה לי ( ובזה אני בטוחה ) וחושב בקטגוריות דומות ויודעת אני שהכול זה לא פשוט כל כך . ואינני יודעת איך כל זה ילך, איך יתפתחו הדברים [ . ...
אל הספר