148 ציפורה ( ציפי ) יבין אברם, מוטיב שיתגלגל עד מרים הבתולה, כשהאב אלוהים יביא לעולם דרך הרוח את ישו, ואחר כך "תשוקתו תהיה לקחת חזרה את הבן המובטח, את מה ששייך לו . . . " בסיפור העקדה . יצחק, שאברם אביו הניף עליו את המאכלת - נשאר אַלוּם, אילם בפרשת העקדה, או הֲלוּם קרב ועיוור בסוף ימיו . היינו רוצים לדעת : מה גלגל יצחק בראשו ובמחשבותיו במשך כל ימי בגרותו ? מה תכנן לעשות ? האם האשים את אביו ? את אמו ? האם שנא את אביו או פחד ממנו ? האם מישהו הקשיב אי-פעם למצוקתו ונתן פתרון לסיוטו המתמשך ? זה הילד שנפשו מתפצלת נוכח מה שחווה בילדותו, זה הילד שהאב המגונן עליו הוא גם האב שביקש להקריבו, להורגו, זה הילד שידי אביו חיבקוהו אך גם עקדוהו בחבל עבה, זה האדם ששני עמים שונים ומנוגדים יצאו ממנו, עֵשׂו ויעקב . כמה חכמים היו מספרי הסיפורים הקדמונים ואיזו רמת הבנה בנפש האדם הייתה להם . חיים גורי כתב בשירו "עקדה" שמאז אותו מעשה כולנו נולדים ומאכלת בלבנו, כולנו בני יצחק . סיפור לידת יצחק וזהות אביו מולידו בוודאי היה מעורר היום שערורייה רצינית באשר לכשרות ייחוסו ולזכותו להיות אב מייסד לשני עמים, ישראל ואדום ...
אל הספר