רפר 7 ה יא ל חאנאב 1אא ב 178 ד . בניגוד לתנועת ההתחדשות היהודית, ששמה לה למטרה לא רק להציע סיוע רוחני לחבריה אלא לחדש את היהדות עצמה, החילוניות-המאמינות לא ראו את עצמן כמי שמחדשות את היהדות . רבות מהן ציינו כי היהדות צריכה להתחדש, אבל הן לא פירשו את פעולותיהן ואמונותיהן כחלק מהחידוש הזה . על השימוש הסלקטיבי בטקסטים יהודיים בקרב המרואיינות אפשר להתבונן גם מנקודת מבט תיאולוגית . מרגולין אומר בהקשר זה כי אחד הסממנים למעבר מתיאולוגיה דתית לתיאולוגיה חילונית הוא הבנת כתבי הקודש כתוצר אנושי ולא כטקסט אלוהי, ולכן ככזה שיכול להיות נתון לביקורת ולדחייה ( מרגולין 2009 ) . תפיסה זו באה לידי ביטוי בשתי מסגרות הפרשנות התיאולוגיות הפוסט-חילוניות ( היהודית והפמיניסטית ) שבהן נעשה שימוש לאורך הספר, בכמה דרכים . ראשית, הסלקטיביות של השימוש של המרואיינות בכתבים יהודיים דומה מאוד לזו של גורדון ושל בובר . אליעזר שביד מתאר את גורדון כמי שהיה "בורר בכתובים גרעין של אמת מוסרית או דתית שהוא מסכים לו בהחלט, או נאחז בביטוי של רגש חי הנראה לו מתאים במיוחד לרגשותיו שלו, ומשהתחבר באופן זה 'מפנימיותו' אל המקרא, הרי...
אל הספר