המפסלת המגלפת הבל - פה | 167 | לנאומים הטקסיים הממלאים את "יוליוס קיסר" אחרת משהוא מתייחס ל"פיצוצים במוח", כלשונו של ליאונטס / ויזלטיר ב"אגדת חורף" . כלומר שפתו של ויזלטיר מתמודדת עם "יוליוס קיסר" אחרת משהיא מתמודדת עם "אגדת חורף" . עם "יוליוס קיסר" היא מתמודדת באדישות ומסרבת להתיז ניצוצות . נכון שהרטוריקה הפומבית של "יוליוס קיסר" כרוכה ודבוקה בפרטיוּת, והמהלכים ההיסטוריים הגדולים משתקפים בגורלות אישיים . בסצנות הגדולות בין ברוטוס לקאסיוס, למשל, יש אינטימיות שמקורה בהסתכלות פסיכולוגית אינדיבידואלית . עם זאת, להסתכלות האישית מתלוות השלכות לאומיות לעבר, להווה וגם לעתיד : [ . . . ] הרבה דורות עוד יעלו תמונה נשגבת זו שלנו במדינות ובלשונות שלא נולדו עדיין . 2 המודעוּת להשלכות ההיסטוריות של כל מעשה וכל דיבור משַווה בהכרח למתחולל ולמדובר שגב וריחוק, תאטרליוּת וממדי ענק . אלה, נדמה לי, אינם קרובים ללבו של ויזלטיר . לא שאין בו צד ציבורי ; מראשית דרכו היה בין השאר משורר פוליטי, וצד זה שלו השתקף בביקורת שלו על נתן זך, שנחשב בעיניו רומנטיקן מסתגר שאינו די פתוח למציאות החיצונית . אבל גם כמשורר פולי...
אל הספר