הפתיל והפקעת : דליה רביקוביץ מתרגמת את ייטס | 143 | עליהן מפני האש הבוערת בג'יין, שהיא גם בעירה פנימית בתוכן המאיימת לשרוף אותן עצמן . מצד אחר יכולה הגישה הפמיניסטית לשירי רביקוביץ, שקנתה לה מהלכים בשנים האחרונות, 7 לשפוך אור נוסף על הבחירה בג'יין המשוגעת . על פי גישה זו תצטייר הבחירה בג'יין כבחירה בנשי - הדחוי בניגוד לגברי - הפטריארכלי שבדמות הבישוף . רביקוביץ, יאמרו בעלי הגישה הזאת, חשה קרבת נפש לג'יין מפני שג'יין היא האישה שבשם מלאוּת החיים קוראת תיגר על העריצות הלוגוצנטרית הצחיחה . באמצעות ג'יין יכולה רביקוביץ "לשלח קללות על ראשו" ו"לירוק בפניו של ההוא" — מי ש"נופף בספרו וצעק ככרוכיה / שחיִינו כדרך חיה עם חיה", כלומר מי שמכפיש את הגוף הנחוּת - כביכול ואינו יודע שאהבה שאין בה נשמה וגוף גם יחד נדונה להישאר חסרת סיפוק ( אינני בטוח שהדברים ברורים בגרסתה של רביקוביץ : "האהבה אינה / יודעת שובע / אם נגרע ממנה מה / הגוף או הנשמה", עמ' 331 ) . בין יתר ההכפשות שלו הוא קורא לג'יין "נפקנית" ( "ג'יין המשוגעת והבישוף", עמ' 328 ) . כך על פי תרגום רביקוביץ . וזוהי, צר לי לומר, טעות מוזרה . במקור א...
אל הספר