לעשות שיר משיר | 106 | בכל יצירותיו הגדולות שולט ייחוד לשוני אחיד, אורח ביטוי ודפוסי ביטוי שאין להם כמעט דבר עם אורח הביטוי של איזשהו סופר לפניו, ואשר הם רחוקים כל כך מן השימוש המקובל עד שהקורא חסר ההשכלה, כשהוא פותח את הספר לראשונה, מוצא להפתעתו שפה חדשה . 2 וג'ונסון בחוכמתו הרבה ידע שריחוקה של השפה הזאת משפת היומיום, כעין "לשון בתוך הלשון" כפי שאמר פול ואלרי בהקשר אחר, משקף ריחוק הרבה יותר עמוק, ריחוק מן הראליה בכלל ואולי בוז כלפיה, נהִייה אל ממד שמעבר לה : תופעות הטבע ואירועי החיים לא השׂביעו את תיאבונו לגדוּלה . ציור דברים כמות שהם דורש תשומת לב דקדקנית ומעסיק את הזיכרון יותר משהוא מעסיק את הדמיון . הנאתו של מילטון היתה נתונה לשיטוט במרחבי האפשרות : המציאות היתה מחוז צר מדי בשביל רוחו . הוא שילח את כישוריו למסע של גילויים, לעולמות שהדמיון בלבד יכול לשוטט בהם, ונהנה לעצב אופני קיום חדשים, להעניק רגש ופעולה ליצורים נעלים, להתחקות על מועצות שאול או להתלוות למקהלות שמים . 3 דברים נפלאים אלה שאומר ג'ונסון מעמידים בסימן שאלה את תוקפה של הטענה ה"דיבורית" — כי מה ללשון הדיבור ולמסע המילטונ...
אל הספר