174 " העם ", על טבעו ואופיו , הז ' אנר הזה היה מועד להצלחה , עם דגש מובהק ) ולעתים מוגזם ( על המרכיב הגלובלי . הפן ה " היסטורי " ברומן הרוסי תמיד גובר על הפן האישי , הפרטי . כנראה זו הסיבה שהרומן " מלחמה ושלום " מאת לב טולסטוי שיחק תפקיד כה חשוב דווקא בספרות הרוסית - הרי בני ארצם של דיקנס והוגו יותר התעניינו ברחשי לבם של דוויד קופרפילד וז ' אן ולז ' ן , מאשר בתהליכים היסטוריים . כתוצאה , " מלחמה ושלום " מיד הפך לאב-טיפוס של הרומן הרוסי ה " גדול " - הוא ולא ספריהם של גוגול , דוסטוייבסקי , טורגנייב , גונצ ' רוב , לסקוב ומועמדים ראויים נוספים . הרומן של טולסטוי הפך לקנה-מידה מקובל של הז ' אנר והוליד ספרים חדשים מסוגו : מספיק להיזכר בדוגמאות כמו " בנתיב הייסורים " מאת אלכסיי טולסטוי , " הדון השקט " מאת מיכאיל שולוחוב , " קלים סאמגין " מאת מקסים גורקי , " דוקטור ז ' יוואגו " מאת בוריס פסטרנק , " החיים והגורל " מאת וסילי גרוסמן , וכן וההיפר-פרויקט המגלומני שמתפרק למרות כל ה " קשרים " שלו - הסאגה " הגלגל האדום " מאת אלכסנדר סולז ' ניצין . ספרו של צבי פרייגרזון " אש התמיד ", שפורסם לאחרונה , ע...
אל הספר