דברי הסופר אהרון מגד 28.3.1989, בית התפוצות

161 בפינות נדחות , לא ידועים , כותבים דברים יפים מאוד , גם פה בארץ , ואנחנו לא מכירים אותם רק מפני שהם קצת מחוץ לתחום הראייה שלנו , רק משום שהם הגיעו בשנים מאוחרות יותר , התחילו לפרסם רק בשנים מאוחרות יותר , הגיעו מרוסיה , הגיעו מארגנטינה , גם מאמריקה , ואנחנו לא שמים לב אליהם , ועושים להם עוול גדול . פרייגרזון הוא בעיני פלא גדול . הפלא הוא כפול - עצם הדבר שאדם במשך שנים רבות כותב עברית שם , זה כמו לגלות פרח שושן בתוך ערימת שלג . איך אדם שומר כך על לשון ? ולא רק זה , האיש הזה מתוך הביוגרפיה שקראתי הוא בעצם נועד להיות מתבולל , הוא נועד מטבע גלגולי חייו , מפני שהוא השתלב הרבה יותר מאחרים בתוך החברה הרוסית , הוא הוכר על-ידם , הוא כובד על-ידם , הוא זכה לעיטורים . הוא צריך היה להתבולל , קל היה לו להתבולל , ואף על פי כן הוא לא רק ששמר על העברית , לא רק אימץ אותה אל לבו - היא היתה נשמת חייו . הוא בן לגזע של יהדות רוסית שלשמחתנו הרבה הוא לא נבל . לפני מאה שנה בערך כתב משורר עברי ברוסיה את השורות האלה , איש צעיר , שמת בהיותו איש צעיר , כתב : " אייך אייך אדמת קודש , רוחי לך הומייה , לו גם את גם ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד