90 בסוף 1951 הגיע פרייגרזון סוף-סוף לוורקוטה ושם נמצא עד שחרורו ב- 1956 . כאן הועסק במקצועו : בחודשים הראשונים עבד בתור מעבדן במחלקת בקרת האיכות ולאחר מכן במעבדת העשרת הפחם של אגף המדע והמחקר בחברה הממשלתית " פחם וורקוטה " . נחום רוֹדְנִי , ראש המחלקה הקוקסית , ויֵלֵנָה מֵלֵנֶבְסְקָיָה , מנהלת המעבדה , מינו את פרייגרזון למשרת עובד מדעי עם משכורת 1,600 רובל לחודש . בשנת 1952 אבא הצליח להקים שם מעבדה משלו . מאותו רגע , למרות שעדיין היה אסיר , הוא קיבל מעמד חדש שעזר לו לשרוד עד השחרור ובעתיד להתקבל בחזרה לעבודה במכון ההררי . בין האסירים שאבי היה מיודד אִתם במחנה וורקוטה , היו כחמישים יהודים . על רבים מהם הוא כתב ב " יומן " שלו . אספר כאן רק על בודדים מביניהם , שאִתם התיידד במיוחד . היהודי הראשון שאבא הכיר בוורקוטה , היה דוד כוגן ) כהן ( , יליד 41 , בן 34 . ב- 1947 הוא נידון למאסר על פעילותו הציוניתאקרמן בבסרביה . באקרמן הוא היה חבר ב " גורדוניה " - קבוצת ציונים צעירים , מצדדי א . ד . גורדון , אחד המנהיגים הרוחניים של העלייה השנייה . כוגן היה פעיל בתחום זה עוד לפני כניסת הסובייטים , בתקופת...
אל הספר