51 אני לא באתי . אבא ניגש אלי , לקח את ידי ושלוש פעמים הכה באצבעותיו על הצד החיצוני של כף היד שלי . זה היה מאוד כואב ומעליב , פרצתי בבכי ובאתי לשולחן . זאת היתה הפעם היחידה . לאחר מכן , כשאבא אמר " שתיים ! ", גם אני וגם אחותי תמיד טסנו למלא את רצונו . מאוחר יותר זה הפך למשחק בהמשכים . בשנת ,1939 כשבאנו להַדְיַאץ ' בפעם השנייה , הילדים המקומיים קיבלו את פנינו בצעקות : " אסיה- נינה , אחת , אסיה-נינה , שתיים ! " הם זכרו את מה שקרה בקיץ שעבר , כאשר אסיה ואני לא רצינו לצאת מהמים . לא היינו ילדות ממושמעות מדי . כשאמא ביקשה לצאת , המשכנו להתווכח : " עוד קצת , עוד קצת ! " אבל כשאבא היה מגיע ובקול שקט היה אומר : " אסיה , נינה , אחת , אסיה , נינה , שתיים . . . " - כמו אצניות לפני הזינוק , נכנסנו לעמדה , וכשאבא היה אומר " שלוש ", קפצנו בטיל מהמים . אחרת , היינו בטוחות שנקבל עונש חמור , למרות שבפועל אף פעם לא קיבלנו . אותה שיטת חינוך ניסיתי ליישם גם אני עם ילדַי , אך ללא הצלחה . היא עבדה רק במשפחתנו כי בעצם לא התבססה על הפחד מפני העונש , אלא על תחושת הכבוד העמוק שרחשנו לאבא . הבית ששכרנו לקיץ ...
אל הספר