יסודות קדומים ומאוחרים במסור ת העברית של חכמי מרוקו׀ 279 wisurasáw וְשָֽׁרָשָׁיו ( יחזקאל יז, ו — תפ"א ) ; kudasáy קָֽדָשָׁי ( שם מד, ח — מר"ב, מכ"ב, תפ"א ) ; wikudasáw וְקָדָשָׁיו ( הוריות ב : ה, ז [ x 2 ] — תפ"א ) ; surasím שָׁרָשִׁים ( ב"ב ב, יב — מר"ב, מכ"ב ) . מבטא זה חוזר למסורת קדומה, כנראה טברנית, שבה הקמץ הראשון הבא בצורות כמו קָֽדָשָׁי, וְשָֽׁרָשָיו מקורו 142 בתנועת החולם החסר שבצורות היחיד 'קֹדֶשׁ' ו'שֹׁרֶשׁ' . אם תמצא לומר שהצורות המיודעות המנוקדות בחטף-קמץ — הַקֳּדָשִׁים ( שמות כו, לג ) ; בַּקֳּדָשִׁים ( ויקרא כב, ד ) — במסורת הטברנית גררו במרוקו בתקופה מאוחרת תנועת [ u ] אף בצורות הנטויות, אענה על נקלה שאם כן מדוע יש עדויות לתנועת [ u ] אף בצורות הנטויות של 'שורש' למרות היעדר צורות מיודעות המנוקדות בחטף-קמץ במקרא ? האם יש יסוד להניח שחכמי מרוקו הקישו את הגיית הצורות הנטויות של 'קודש' להגיית הצורות הנטויות של 'שורש' ? אין הכרח לפרש כך, ולדידי לפנינו שקיע טברני קדום שנשתמר במסורת בני מרוקו . אפשר גם שהמסורת הבבלית עזרה לשמר את ההגייה הטברנית הקדומה, שהרי במסורת הבבלית צורות...
אל הספר