211 כתבים מוקדמים, כרך א בדרך כלשהי את מה שהיא אינה יכולה ואסור לה לבצע בדרך ישירה . הרשות המחוקקת מפוררת את החוקה בקִמעונות, מפני שאין באפשרותה לשנות אותה בסיטונות . היא עושה באמצעות טבע הדברים וטבע היחסים מה שלא הייתה אמורה לעשות לפי טבע החוקה . היא עושה באופןחומרי, עובדתי, מה שאין היא עושה באופןפורמלי, חוקי, דהיינו בהתאם לחוקה . הגל לא ביטל בכך את האנטינומיה, הוא הפך אותה לאנטינומיה אחרת ; הוא הציב את פעולתה של הרשות המחוקקת, את פעולתה שבהתאם לחוקה, בסתירה להגדרתה שבהתאם לחוקה . כל שנותר הוא הניגוד בין החוקה לרשות המחוקקת . הגל הגדיר את פועלה החוקי ואת פועלה העובדתי של הרשות המחוקקת כסתירה, או שהוא הגדיר, לחלופין, את הסתירה בין מה שהרשות המחוקקת אמורה להיות לבין מה שהנה באופן ממשי, כלומר בין מה שהיא סוברת שהיא מבצעת לבין מה שהיא מבצעת באופן ממשי . כיצד הגל יכול להחשיב סתירה זו לאמיתית ? הטענה בדבר "תכונתם של ענייני הממשלה הכלליים לגדול ולהתרחב" אף היא אינה מהווה הסבר, שכן בדיוק תכונה זו לגדול ולהתרחב יש להסביר . אמנם בתוספת לפסקה הגל אינו תורם כלום לפתרונם של הקשיים, אך הוא מציג אות...
אל הספר