טריטוריה לא בטוחה

מלחמת הרחובות והבתים 412 של הטריטוריה נפתח בזיכרונות הילדות שלו מההפצצה בנאנט . במסה ״אורבני, אורבני מדי״ הפותחת את הספר, כותב ויריליו : ״אני זוכר את ספטמבר 1943 . באותו בוקר הלכתי לתומי ברחוב פי – דו – קלוור, רחוב שוקק חיים עם חנויות עמוסות בחפצים, בצעצועים . בערב, הכול נעלם, נמחק על ידי האירוע [ . . . ] רחוב גדול בעיר שנמצאת מאות קילומטרים מהחזית, שוקקת פעילויות מכל מיני סוגים, חילופים, שותפויות, עם שמש על המדרכות והשתקפויות בחלונות הראווה, הפך לוורדן . למרבה הזוועה הכול זז . נעלמו הבניינים, הפרספקטיבות ; התאיידו קווי החזיתות [ . . . ] השמים, השקיפות של צל ההריסות באמצע ערימות של שברי אבן והריסות״ . מה שהמם אותו יותר מכול, הוא נזכר, לא היה זוועות ההפצצה, זעקות הלכודים בין ההריסות או גופות הטבועים בביוב שהציף את המרתפים ואת המקלטים התת-קרקעיים, אלא דווקא השינוי המיידי שהתחולל במרחב העירוני, השקיפות הפתאומית הזאת של השמים שלפתע הופיעו בדיוק במקום שבו היתה קודם עיר . לטענתו של ויריליו, השמים נכנסו אל ההיסטוריה רק במאה ה - ,20 והם נכנסו ברגל 431 השימוש הדו-משמעי הזה במילה ״חזית״ ( חזית ש...  אל הספר