מלחמת הרחובות והבתים 156 פריז כולה עומדת, התותח רועם במרווחים קצובים . על במה ניצב הוועד המרכזי ; לפניהם, הקומונה, כולם עם צעיפים אדומים . מעט דיבורים במרווחים שבין רעמי התותחים . הוועד המרכזי מצהיר שהמנדט שלו פקע ומעביר את סמכויותיו לקומונה . קוראים שמות ; קריאה אדירה פורצת : תחי הקומונה ! התופים הולמים בשדות, הארטילריה מרעידה את הקרקע . "בשם העם", אומר רנבייה, "הקומונה מוכרזת" . הכול היה גרנדיוזי בפרולוג הזה של הקומונה, ששיאה היה חייב להיות המוות . בלי נאומים, רק קריאה אדירה, יחידה : תחי הקומונה ! כל כלי הנגינה מנגנים את המרסייז ואת "שאן – דו – דפאר" . 141 נחשול קולות מצטרף אליהם . קבוצת זקנים מרכינה ראש אל הקרקע, כאילו האזינה למתים למען החירות . חבריה הם ניצולי יוני, דצמבר, אחדים לבנים לגמרי, הם מ - ,1830 ממַבִּי, ממַלֵזְיֶיה, מקַאיוֹל . אם היה שלטון שמסוגל לעשות משהו, הוא היה הקומונה, שהורכבה מאנשים בעלי תבונה, אומץ ויושר בל – ייאמן, שכולם, בין שמקרוב ובין שמימים – ימימה הוכיחו ללא עוררין את מסירותם ואת מרצם . השלטון ללא ספק הביא לאובדנם, לא הותיר בהם שום רצון אחר אלא להקריב את עצמ...
אל הספר