111 פ ר ק 2 : ח נ י כ ה כתבי הקודש ההינדיים ( ה שַס ט ר ו ת ) מתחלקים לארבע קטגוריות : 1 . ש ר וּ ט י הנחשבים לגילוי אלוהי ישיר ; באלה כלולות ארבע הו ו ד ו ת ( ספרי מזמורים עתיקים ) וחלק מהא ו פ נ י ש ד ו ת ( ספרי פילוסופיה עתיקים ) ; 2 . ס מ ר י ט י , בהם מופיעות התורות המסורתיות של חכמי ההינדואיזם האורתודוקסי, הוראות קאנוניות לטקסים ביתיים, ויצירות מסוימות העוסקות בחוקים חילוניים ודתיים, וכן האפוס ההינדי הגדול, המַה א בּ ה א ר טָה , אשר כולל כמובן גם את הבּ ה ג וָו ד-ג י ט א ; 3 . פּ וּ ר א נָה , יצירות המופת המיתולוגיות והאפיות של המסורת ההינדית, הדנות בידע קוסמוגוני, תיאולוגי, אסטרונומי ופיזיקלי ; ולבסוף 4 . טַנ ט ר ה , טקסטים המתארים טכניקות וטקסים לסגידה לאלים, ולהשגת כוחות-על . הט נ ט ר ו ת כוללות קבוצה של כתבי קודש חשובים במיוחד ( האגאמות ) שמאמינים כי נמסרו ישירות מידי האל “האוניברסלי“ שיווה ובת-זוגו, האלה פָּרוואטי ( ועל כן הם מכונים “הוודה החמישית“ . ) עליהן מתבססת מסורת מיסטית הנקראת גם היא “הטנטרה,“ ולה נודעה השפעה עמוקה על הצורות המאוחרות של האיקונוגרפיה ההינדית והבודהיסט...
אל הספר