115 וחוויות תקבע אם הם ברכה או קללה� האם רואים את הדברים באור חיובי ? האם מקבלים את האתגרים בחפץ לב ועושים את כל האפשר כדי להביא לשינוי וצמיחה ? האם מתאכזבים מהקושי או שפועלים בשאפתנות ובנחישות כדי לחשוף את הטוב והברכות שטמונים בו ? בגישה אופטימית מכניסים הרבה יותר ברכות לחיים� החוויות היומיומיות הופכות לראי המשקף את הגישה ואת הציפייה� מה שמשדרים החוצה הוא מה שחווים פנימה� גישה טובה ומועילה היא לכלול תרגול יומיומי של הבעת תודה על מה שיש ולצמצם את ההסתכלות במה שאין� להתמקד במה שעובד נכון� להתמודד עם קשיים מעמדה של רוגע ושלווה, לא לתת לבעיות להתנפח יותר מהדרוש� ביהדות נהוג לומר את תפילת הבוקר "מודה אני" עוד לפני היציאה מהמיטה� רגעי ההכרה הראשונים מדי בוקר מוקדשים 100 לאמירת תודה לאלוקים על מתנת החיים : מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה� רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ� במובן הפשוט ביותר, אמירת "מודה אני" הינה הצהרה של הכרת תודה� בלילה הופקדה נשמה עייפה בידיו של אלוקים, והוא החזירה בבוקר — רעננה ומחודשת� החשיבה והחיפוש התמידי אחר מה שמעורר את הכרת הת...
אל הספר