הספר מוקדש לילדיי כפיר ונועה ולאישי מאיר אהוביי, גאווֺ ת חיי את הדיסרטציה סיימתי לכתוב לפני שבע שנים . למרות המחשבות לעבדה לכדי ספר, לא הגיע הדבר לכדי יישום . לפני כשנה קיבלתי הצעה נוספת לפרסם את הספר ומצאתי את עצמי ברגשות מעורבים - הנושא והשיח אודות דיסוציאציה בקבוצות ובארגונים היה חדשני וכמעט ולא נגיש כאשר התחלתי את הכתיבה . שבע שנים אחרי, כשהגיעה עוד הצעה, עלה בי חשש שייתכן והנושא איבד מהרלוונטיות שלו . ואז הגיעה הקורונה . . . והציפה את שתמיד היה קיים אבל פרץ ביתר שאת : פיצולים, שסעים ונתקים, בהקשר של מנהיגות, חברה ותרבות . בתוך המשבר העולמי שהעמיק פיצולים ושסעים בעולם בכלל ובחברה ובמנהיגות המקומית בפרט ניכר שהנושא רלוונטי מתמיד .
אל הספר