253 א ג ד ה ל מ ע ש ה אם אביו לא עשאן, והבן הוא שייענש אם לא יעשה זאת . כך הדבר גם בלימוד תורה : אם אביו לא לימדו — חייב ללמד עצמו . אלא שהשוואה זו תמוהה מאוד, שהרי בשונה ממילה ומפדיון הבן שהן מצוות חד-פעמיות, ומשנעשו על-ידי האב שוב אין הבן חייב בהן כלל, אדם חייב ללמוד בעצמו כל ימיו . אם כן, מה פשר הביטוי שהבן חייב ללמוד רק כאשר אביו לא לימדו ? על כרחנו יש לומר שהגמרא הבחינה בין שני סוגים של מצוות תלמוד תורה . יש מצוות תלמוד תורה שהיא חלק מאורח חייו של האדם, הנלמדת מפסוק "והגית בו יומם ולילה" ( יהושע, א ח ) , ועל-פיה כל אדם חייב בלימוד בכל עת ובכל שעה בלא שום תלות במה שלמד או שלמדוהו קודם לכן . אולם יש מצוות תלמוד תורה המבוססת על חובת האבות ללמד את בניהם את "הדברים האלה אשר אני מצווך היום" . מדובר על חטיבת ידע מוגדרת, שתפורש להלן בגמרא, שאותה מצווה האב להנחיל לבניו כשלשלת בהעברת המסורת של התורה בישראל . זוהי חובה שעליו לקיים כאב לבנו, כדי להכשירו להיות חלק מעם ישראל . זוהי חובה כמו החובה למולו ולפדותו, ואם האב לא קיים את המוטל עליו, חייב הבן לרכוש בעצמו את הידע הזה . כדי להבהיר עוד את ...
אל הספר