ד. הממון במשפחה

248 פ ר ק ר ב י ע י : ב י ן א ד ם ל י ל ד י ו זו מצמצמת את היכולת של האישה למכור נכסי מלוג בתוך תקופת הנישואין ול"הבריח" את הנכסים הללו מירושת בעלה . התקנה הזאת מצטרפת במידת מה לתקנות הקודמות, בכך שגם היא עוסקת בהסדרת יחסי הממון בתוך המשפחה . 71 בסיומה של קבוצת חמשת התקנות אפשר להצביע על כך שהמכנה המשותף המובהק שלהן הוא חיזוק הקשרים בתוך המשפחה באמצעות תקנות כלכליות : 72 1 . חובת מזונות לקטנים — האב אינו רשאי להתנכר לבניו ולבנותיו . 2 . הכותב נכסיו לבניו, יכול להמשיך להיזון מהם — הבנים אינם יכולים להתנכר לאביהם . 3 . המבזבז אל יבזבז יותר מחומש — עיקר הרכוש יישאר בתוך המשפחה ולא יחולק לצדקה . 4 . מתגלגל עמו עד שתים עשרה שנה — השלמת התקנה הראשונה בדבר חובת האב לבנים . 5 . הבעל מוציא מידי הלקוחות ( = הקונים ) — האישה אינה יכולה להבריח נכסים אל מחוץ למשפחה . כפי שראינו לעיל, יסודן של תקנות אלו הוא גם במוסר הטבעי, ולפיכך, חלק מהתקנות לא נתקבלו כהלכות מחייבות מבחינה משפטית, אלא כתביעה מוסרית- חברתית . אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאושא, אמר ליה : מאן מרה דשמעתא דאושא ? [...  אל הספר
ספריית אלינר

תבונות