218 פ ר ק ר ב י ע י : ב י ן א ד ם ל י ל ד י ו במצוות צדקה ובהתחייבויות המשפטיות של הנישואין, ואילו האגדה מייצגת את פן המוסר הטבעי שאפשר ללמדו אפילו מהתנהגות בעלי החיים . בחלק זה נעסוק בעיקר בסוגיות הלכתיות שבהן משובצים מאמרי אגדה, בדומה לסוגיות שבהן עיינּו בפרקים הקודמים . ואולם, ייחודו של פרק זה הוא במקרים שבהם ההלכה מפנה את מקומה לאגדה . כפי שנראה, האמוראים ובעקבותיהם הפוסקים, העדיפו בכמה סוגיות שלא למצות את כוחה של ההלכה ולא להטיל חיובים משפטיים על האב, כגון גביית חובותיו לילדיו בדרך מוסדרת על-ידי בית דין . כנגד זה, הושאר מרחב לתביעה מוסרית-טבעית, שעיקר תוקפה בא מכוח רעיונות 'אגדיים' . אישי ההלכה הבאים לתבוע מן האב לזון את בניו ובנותיו, בוחרים שלא לבוא אל האב בדרישות משפטיות, אלא בטיעונים מוסריים, שמקורם ב"מוסר הטבעי" . למרות שמקובל להניח שכוחה של ההלכה גדול בהנהגת עולם המעשה יותר משל האגדה, המתעסקת בעולם הרוח, הרי שבפרק זה נגלה, כי הנסיגה לאחור של ההלכה והמשפט ופינוי מקום לאגדה ולמוסר, הם דרך פעולה בעולם העשייה, שיש לה ייחוד ועוצמה משלה . אפשר לומר בנוסח אחר, שההלכה איננה פועלת רק ...
אל הספר