103 א ג ד ה ל מ ע ש ה נראה, שרבי אליעזר, ובעקבותיו שמואל, רב יהודה ועולא, מלמדים, שאם אכן נמצא אב כזה שהשינה חשובה לו יותר מכל הון שבעולם, אזי אין גבול לסכום הכסף שעל הבן להפסיד ובלבד שלא לצערו . מובן שיש להסיק מכאן, על דרך קל וחומר, עד כמה יש להזהר שלא לצער הורים במקום שאין הפסד ממון . 28 ועדיין יש לדון בשאלה, במידה וידוע שהאב יצטער אם לא יעירו אותו, מה יהיה הדין ? התשובה איננה מובנת מאליה . קיימת במקרה הזה התנגשות בין ערכי הכבוד והיראה . מצד הכיבוד, כשם שהבן מצווה להאכילו ולהשקותו, כך יש מקום לומר שהבן מצווה לשמחו בעושר הגדול המובטח לו . אולם מצד היראה, אסור לבן להעיר את אביו כשם שאסור לו לישב במקומו, לסתור את דבריו או לצער אותו בכל דרך אחרת . אפשר שהמצב הזה, שבו יש סתירה בין כיבוד למורא, הוא שעומד ביסוד הבעיה של דמא בן נתינה, והוא מכריע לטובת המורא . ועם זאת, עדיין מנקרת השאלה, האם אין כאן לפנינו חסיד שוטה, כזה שיראה אישה טובעת בנהר וימנע מלהצילה משום חששות של צניעות ? אם נשקול זאת במונחים פורמליים של עשה ואל תעשה, המסקנה עשויה להיות שיש לאסור : השכמת האב היא פעולה מעשית של ציעורו, ...
אל הספר