עיונים בהגותו של ר׳ שאול סיררו יהא, לתַקֵף ביטול עקרוני של התורה משום שבמעמד הר סיני הופיע האל באופן חד- פעמי לעיני כל העם והעיד בפניהם על אמיתות שליחותו של משה . לדברי הרמב״ם, שליחותו של משה מתאמתת בהתבוננות בשלמותו האישית של משה ובשלמות תורתו המדריכה את האדם להשגת השלמות השכלית והמוסרית ; כשם ששליחות משה מתאמתת באמצעות שלמותו, כן ביחס לנבואה בכלל – רק מי שהשלים את מידותיו, את שכלו, ואת הכוח המדמה שלו זוכה לנבואה . הימצאותן של שלוש השלמויות הללו היא תנאי מקדים להחלת הנבואה על האדם . במקביל, לדברי הרמב״ם, האות שבו נבחן הנביא הוא התקיימותן-בפועל של נבואותיו : הללו חייבות להתקיים עד הפרט האחרון ורק כך אפשר להבחין בין נביא אמת לבין ״מעוֹנֵן״ שרק רוב דבריו מתקיימים . הרמב״ם הוציא מכלל זה נבואות פורענות משום שתכליתן היא להביא את העם לעשיית תשובה כדי שהנבואה לא 6 תתממש . כן הוציא הרמב״ם מכלל זה נבואות טובות המיועדות לפרט בלבד . סיררו לעומת זאת הציע כי האות והמופת מעידים שהאדם העושה אתם הוא אכן נביא . התקיימות האות והמופת מוכיחה כי הלה אכן קיבל נבואה מהאל וכי האל מינה אותו כשליח להעברת מסר לע...
אל הספר