א. מבוא

פרק ג – מעגל השנה : דרשות לשבת הגדול 9 בעצמי כי אין זה מקומי, ומסבה זו היה לי למנוע עצמי מעמוד היום לפני קהל קדוש ונבחר כזה [ . . . ] שאיני ראוי למדרגה ולמעלה זו . לאחר דברי הצטנעות אלה, נדרש סיררו להבהיר, שוב כמקובל, מדוע בכל זאת הוא נטל על עצמו תפקיד זה, ותלה את הסיבה בדברי חז״ל כי תלמודו של השונה דברי תורה ברבים מתקיים בידו ( שיר השירים רבה, פרשה א, ז ) . נראה כי מנהג נשיאת הדרשה בשבת הגדול היה משמעותי ביותר בעבור סיררו ולכן הקפיד הלה לקיימו למרות קשיים ומניעות שסבבוהו . למשל, בדרשתו בשנת שפ״ד ( 6 ) העיד סיררו : כי גם שצרות הזמן וגודל הצרות העוברות עלינו השנה הזאת סתמו מעיני חכמה, עכ״ז גודל החיוב המוטל עלינו לא ימנעני מן הדרשה, כי כמו שחייב האדם להקביל פני רבו ברגל, מכ״ש שחייבים אנחנו להקביל פני הקב״ה יתברך שמו, שהוא הרב והאדון האמיתי . אף צער ויגון אישי לא מנעו ממנו לקיים את המנהג בשבת הגדול בשנת שפ״ו ( 6 6 ) , כלשונו : עם היות שלא היה בלבי לדרוש בשנה זו מפני הצער והיגון אשר אני בו, משמועה רעה באה לי מאחי ידיד נפשי בחודש שעבר שבעונותי שרבו נהרג בגזרת שוכן מרומים [ . . . ] כי מן היד...  אל הספר