פרק ב – מעגל השנה : דרשות לשבת תשובה כפי שראינו, את צדדי השאלה ; לאחר מכן מנה את הסיבות שבגינן מסתבר כי קבלת התשובה היא בבחינת חסד גמור . בשלב הראשון הביא ראיה מצד ״הסברא והשכל״ : ערכו הנחות של האדם לפני האל . לדבריו, אם אדם שחטא כלפי רשויות השלטון ראוי לעונש מוות, קל וחומר כי מי שחטא כלפי האל ראוי לעונש חמור . לפיכך, לדידו, קבלת התשובה על ידי האל אינה מחויבת מצד דין והיא אפוא מצד החסד : שאחר שהאדם במה נחשב לפני ממ״ה [ = מלך מלכי המלכים ] ברוך הוא, לשיעיז פניו וימרה את דברו, כי אחת דתו להמית, ובלי ספק כי השכל ישפוט זה, שאין לו תקנה עולמית, כי מלכותא דארע כעין מלכותא דשמייא, ומלכותא דארע כתי׳ ״כל [ איש ] אשר ימרה את פיך [ . . . ] יומת״ ( יהושע א, יח ) , וכ״ש ממ״ה שמלא כל הארץ כבודו [ . . . ] שנראה מזה כי השכל והסברה תחייב שאין לו כפרה 0 עולמית זולת רחמיו ית׳ שגברו . מן הראוי להעיר כי בדרשה מקבילה, הרחיב סיררו את הראיה השכלית והציע כי השכל דוחה את אפשרות התשובה מחמת שלושה היבטים שונים, ולפיכך מן ההכרח שהיא ( א ) מעלתו האינסופית של האל – כשם שמעלתו של האל אינסופית, מצד החסד : כך ראוי שעונ...
אל הספר