עיונים בהגותו של ר׳ שאול סיררו 50 אחר הדברים הללו ביאר סיררו כי הנפש חפצה תמיד לשוב למעלה, למקור שממנו חוצבה, כשם שכל דבר חפץ לשוב למקומו הטבעי . תפיסה ניאופלטונית מעין זו בדבר מסעה של הנפש למקורה העליון הייתה מקובלת בקרב הוגים יהודיים אחדים כבר במאות 5 והיא המשיכה להיות רווחת ה- 0 - ( דוגמת ר׳ יצחק הישראלי ור׳ שלמה אבן-גבירול ) , יושם אל לב כי גם בקרב בני הדורות שלאחר מכן ( כגון אצל רשב״ץ ור׳ מאיר אבן-גבאי ) . סיררו נימק את מסעה הניאופלטוני של הנפש למקורהּדווקא באמצעות תורת המקומות הטבעיים האריסטוטלית הגורסת כי כל תנועה בעולם השפל נעוצה בשאיפתם של 7 ארבעת היסודות לשוב למקומותיהם הטבעיים . עם זאת, לדבריו, התורה היא המורה לאדם את הדרך הנכונה במסע זה, ובפרט את 8 ספר משלי כולל המעשה הנכון והמידות הישרות המאפשרים להמון להשלים את עצמו . הדרכות מוסר מעין אלו, ולהן לדבריו גם משמעות נוספת, נסתרת, כפי שיתבאר להלן . לנוכח התועלת הכפולה הנמשכת מספר משלי, בנגלה ובנסתר, סיררו מצא לנכון לפרשו – כדי להפוך את ההרגל הטוב לטבע שני . סיררו חתם את דברי התנצלותו בפנייה למעיין שבה ביקש לבל ישפוט אותו לחומרה...
אל הספר