185185 תאטרון ישראלי על חוטיהן, ונאכלו תינוקות – אדם, באירוע התאטרוני הבוטה והמפורש ביותר בשנים האחרונות על המציאות הפוליטית . הצגה זו סימנה היטב את גבולות הפער בין האתי לאסתטי, ובה במידה גם עד היכן הקהל הישראלי והביקורת מוכנים ללכת עם ההצגה . במיצג טיפת חלב לא רק נפרצו גבולות המדיום התאטרוני והאסתטיקה שלו, אלא שגם כאן הילה לולו לין השתמשה בדימויים ( אפילו מילוליים ) המבקרים אלימות, שתלטנות ודיכוי בחברה הישראלית . חוט של קשר דם נכרך על ידי גבר ואישה דרך חור בקיר המפריד – מאחד ביניהם ( עוד בטרם הוקמה גדר ההפרדה ) . שובן של הגרביים הרצחניות נפתחת בתנועות מעיים, עוברת לדיאלוג בין נפיחות ודיבורים על אהבה ושלום, מטפלת באהובה שנהרגה בפיצוץ אוטובוס אך ממשיכה לרצות לשכב עם אהובה החי, עדיין . כל אלה בעולם תל אביבי מתפוצץ מטרור ומצחוק . עורי עיצבה חדר זיכרון תאטרוני ותודעתי במסע בין הזיה לתודעה בעולם יהודי – אישי ומטורף . ב שינתיאן נאסף קהל, רובו ערבי, שהחזיק את המופע של חאולה חאג' באוויר כמו תינוק לאחר לידה, בדריכות, בזהירות ובאהבה : זיכרונות של זקנה בכפר יסיף על מה שהיה ונשאר, על מה שהשתנה ונע...
אל הספר