גורל, אלוהים ואדם במסורת היהודית 144 'השואל במקלו, ואומר אם אלך ואם לא אלך, הרי זה מדרכי האמורי, אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, 'עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו"' . בשני המקרים האלו חכמים נתלים באיסורם בכתוב בהושע, אולם כפי שהתוספתא מעידה מקור זה מהווה אסמכתא בלבד לאיסור . יש לציין שאסמכתא זו אינה הדוקה לא להגדרת המנהג כ'קסם' ולא להגדרתו כ'דרכי האמורי', ויש לראות בה גינוי עצמאי לאותה הטכניקה . מקור תנאי אחר באותו פרק מציין גם הוא נוהג של ניחוש במקל, אך 175 כאן אין מדובר תולה אותו באיסור 'מנחש' : 'אי זהו מנחש, האומר נפלה מקלי מידי' . בנחש מלאכותי המשתמש במקל כדי להחליט אם לצאת לדרך אלא בנחש של אות, קרוב לנחש הטבעי שבו המנחש מפרש אירוע מקרי ובלתי מכוון כסימן . אולם, באופן בסיסי מקורות אלו דומים באשר בכולם מתואר ניחוש במקל . כך עולה ששלושה מקורות שונים מגדירים את אותו המנהג על פי קטגוריות שונות : מדרש ההלכה בספרי מזהה אותו עם איסור הקסם, ברייתא אחת מזהה אותו כאחת מדרכי האמורי וברייתא אחרת מזהה אותו 176 בעוד שהפסוק מהושע מגנה אותו גינוי נבואי . דומה שריבוי פנים זה עם איסור נחש, לאותו מנהג ...
אל הספר