פ ר ק ב 104 מסכת גיטין הם לסיוע בלבד . בסופו של דבר העורך ( הסבוראי ? ) מציע לפרש את הלשון כמכוונת לבדיעבד בלבד . גם בבבלי פרשנות כזאת אינה שיטתית, לא תמיד כך הוא, לשון נוכח ( המביא, הזורק, הכותב וכו' ) היא אחד מסגנונות המשנה . גם בפרק הקודם מנוסחת ההלכה כ"המביא גט", ואין שם מצב של בדיעבד, אלא כך 3 צריך להיות, וכך צריך לומר השליח . המשנה קובעת כי בהיעדר רכיב אחד מרכיבי העדות, הכתיבה או החתימה, אין העדות על הגט תקפה . המשנה מוסיפה ואומרת שעל השליח לראות בשלמותן את כל אחת מן הפעולות, הכתיבה והחתימה . שאלה שנייה העולה במשנה שלנו כמו גם בפרק הקודם היא האם "המביא" פירושו שליח אחד או שניים . בסתם שליחות די בשליח אחד, אך אם עליו להעיד, הרי אין עדות אלא בשניים . השאלה עולה כבר בתלמוד הבבלי ( ב ע"ב ) . בעל תוספות יום טוב מסכם : "והקשו בגמרא אמאי מהימנינן ליה לשליח דליתא אלא חד ? ובערוה בעינן שנים כדתנן . . . ומשנינן רוב בקיאין הן . [ ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני 4 ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו . " מגמר גמירי והוי מיעוטא דמיעוטא ] אם כן די בשליח אחד, וה"מביא" הוא דווקא אחד . וכן...
אל הספר