264 ענת ברונשטיין קלומק ואלן אפטר שניידמן ( 1985 Shneidman, ) הציג הגדרה רחבה, מקיפה ומקובלת להתאבדות, על פיה "התאבדות היא מוות של היחיד, כתוצאה ממעשה מכוון, רצוני, הפועל כנגד הקיום של היחיד . מעשה מודע של פגיעה עצמית, של יחיד נזקק, המגדיר התאבדות כפתרון הטוב ביותר לבעייתו, לכאבו, על ידי הפסקת המודעות" . על פי הגדרה זו, מעשה אובדני הוא פעולה מודעת ורצונית של היחיד, המחייבת בשלות מחשבתית והכרה במעשה ולכן הגדרה זו עדיין משאירה מספר שאלות פתוחות . ישנו סוג נוסף של פגיעה עצמית, אשר מתקיים ויכוח לגבי הקשר שלו להתאבדות . מדובר בפגיעה עצמית ללא כוונה אובדנית ( Non suicidal Self Injurious Behavior—NSSI ) . התנהגויות אלה כוללות פגיעה עצמית שאין בה כוונה למוות, אלא נעשתה לצורך מטרות אחרות כגון הרגעה עצמית, קריאה לעזרה, ניסיון לתקשר משהו לאדם אחר וכיוב' . ישנם מחקרים רבים, המראים את הקשר בין התנהגויות אלו לבין ניסיונות אובדניים והתאבדות ( 2007 Brent, 2011 ; Jacobson & Gould, ) . אובדנות מקושרת לגורמי סיכון רבים . ניתן להפריד בין גורמי רקע לבין גורמים מידיים, אשר השילוב ביניהם עלול להוביל להתאבדות...
אל הספר