עינת ברעם אשל 323 הספרותית התנערה בפועל מן הדגם הפואטי שהן העמידו, ולא הציעה לו המשך עד לשנות השמונים והתשעים . 69 ההשערה כי גם יל"ג עצמו התקשה להתמודד עם העוצמה האידאית ועם המשמעויות הרות הגורל של שירתו הפואמתית המוקדמת, אף היא איננה מופרכת מעיקרה . יל"ג ביצע אפוא תפנית שנייה, מתקנת, בשירתו ( 1870 ) , שבמהלכה נסוג מן המקום החלוצי שכבש ומן ההתבוננות האידאית-פילוסופית בעמו, בחר לעבור אל תחום הביקורת החברתית המעשית והמפוכחת במלוא מובן המילה ולהסב את ביקורתו אל ציבור המאמינים ואל נציגי המוסד הרבני . מאז ובמשך עשור הוא הקדיש את מרב מאמציו הפואטיים לכתיבת פואמות ארסיות וחריפות מחיי ההווה, שיש בצדן הצעה לתיקון ולשינוי חברתיים . במובן זה נודעת חשיבות עקרונית לעובדה כי מחאתו של יל"ג בפואמות הללו נותרה בתחומי "העולם הזה," שבו יכול האדם לפעול ולהשפיע, בניגוד לעמידתו התלושה מול השמיים הריקים בפואמות ההיסטוריות . בהקשר זה טען שמואל פיינר כי יל"ג הושפע בשנים הללו מן הסכסוך המתמשך באירופה הקתולית בין שלטון הדת לבין האינטרסים הפוליטיים והאזרחיים . בהתרחשויות האלה ראה יל"ג מקבילה מעניינת לסכסוך היהודי...
אל הספר