עינת ברעם אשל 255 כאמור, הוא טרם זנח את הריאליזם הטיפוסי, העומד על קווי האופי האקסטנסיביים, המהותיים והמשותפים לבני הקהילה כולה . אך ניכרת יכולתו להעמיד סיפור דיוקן פרטיקולרי, תוך כדי פירוט של תכונות ומאפיינים ייחודיים . השילוב בין החד פעמי לשגור ולמוכר איננו מיוחד ל"רִבֶלֶה מוכרת-החמאה," והוא מאפיין רבים מסיפוריו של יל"ג בתקופה זו . אחדים מהם, שכותרת המשנה שלהם חותרת למהימנות תיעודית ( "סיפור מי שהיה נוטריוס," "סיפור מי שהיה פדגוג," "סיפור מי שהיה פרנס" ) , מדגישים את הפער בין סיפורה הפרטי של הדמות הראשית לבין פעולת הסיפר הכרוכה בהתבוננות חיצונית ומכלילה בנעשה . "רִבֶלֶה מוכרת-החמאה" הוא סיפורה של אלמנה צעירה, שקרובי משפחתה מוליכים אותה שולל לאחר פטירת בעלה, יצחק, על מנת לזכות בירושה השמנה שהשאיר אחריו . רִבֶלֶה, המנהלת בית דירות להשכרה, נופלת קורבן לקנוניה שמטרתה להעביר אותה על דעתה : דיירי הבניין, המתגייסים לעזרת המשפחה, מעמידים פנים שיש בבניין רוחות רפאים ; בבית הכנסת משבש המתפלל בעל השחרית את סדר האותיות של שמה המלא "ר'ב'ק'ה" והופכו ל"ק'ב'ר'ה," ואחִי יצחק מחקה את קול אחיו המת ומפצ...
אל הספר