מדינות ( הולנד, איטליה ועוד ) הונהגה מערכת לימודים על ‑ תיכונית כשלב מקדים ללימודים האקדמיים . במדינות שהושפעו מהמסורת הגרמנית לא הבחינו בין תואר ראשון לתואר שני, שהיו לתואר אחד : "דִיפְּלוֹם" או "מָגִיסְטֶר" . האמריקאים ‑ שידועים בכישרונם לפשט ולייעל תהליכים ‑ שיכללו את מודל השכלה האירופאי וזכו להצלחה ארוכת שנים . וככל שההשפעה האמריקאית במדע גדלה, מדינות רבות יותר אימצו את המודל הזה או ביצעו התאמות במודל המסורתי שלהן בהשראתו . הגלובליזציה צמצמה עוד יותר את הפערים . "תהליך בולוניה", לדוגמה, הניב בשנים 1999 ‑ 2015 סדרה של הסכמים בין מדינות האיחוד האירופי . הם התבטאו, בין היתר, ביצירת מסלולי לימוד דומים ובהקמת גופי תיאום ורגולציה בינלאומיים 1 ( ובראשם European Higher Education Area ) . ההבדלים עדיין לא נעלמו לגמרי, אבל קיים מכנה משותף רחב בין מערכות ההשכלה הגבוהה בעולם שכולל את היסודות הבאים : ההשכלה המוגדרת כ"גבוהה" כוללת שלוש רמות של תארים : תואר ראשון ( בארה"ב הוא מכונה Undergraduate Studies ) שרכישתו אורכת 3 ‑ 4 שנים, ותארים מתקדמים ( בארה"ב הם מכונים Graduate Studies ) : תואר שני ...
אל הספר