ג ר י ט 184 בסמסטר האביב של שנתי הראשונה בקולג‘ נרשמתי ללימודי נוירוביולוגיה . הגעתי מוקדם לכל השיעורים, ישבתי בשורה הראשונה והעתקתי כל משוואה וכל תרשים למחברתי . מחוץ להרצאות קראתי את כל חומר הקריאה ועשיתי את כל התרגילים הנדרשים . כשניגשתי לבוחן הראשון חשתי שבכמה נושאים הידע שלי קצת חלש . זה היה קורס קשה, ובבית הספר התיכון לא קיבלתי רקע מספיק טוב בביולוגיה, אבל בסך הכול הרגשתי די בטוחה בעצמי . הבוחן התחיל לא רע, אבל המשכו היה די קשה . התחלתי להיבהל ולחשוב שוב ושוב שלא אצליח לסיים אותו : “אין לי מושג מה אני עושה ! אני עומדת להיכשל ! “ זאת היתה כמובן נבואה שהגשימה את עצמה . ככל שגברו המחשבות המלחיצות הלם לבי בעוצמה גוברת, הריכוז שלי הלך ופחת, והזמן נגמר עוד לפני שהספקתי לקרוא את השאלה האחרונה . כמה ימים לאחר מכן הוחזרו לנו הבחנים . הסתכלתי בחוסר שביעות רצון על הציון העלוב שקיבלתי, וקצת יותר מאוחר הלכתי בצער לחדרו של עוזר ההוראה בקורס . “את צריכה לשקול לוותר על הקורס,“ יעץ לי העוזר . “את תלמידת השנה הראשונה . יש לך עוד שלוש שנים לפנייך . את תמיד יכולה להירשם לקורס מחדש מאוחר יותר . “ “בת...
אל הספר