ג. "וְתַחַת דָּמִים וּדְמָעוֹת — לֶחֶם וּוְרָדִים": היש נחמה?

254 ספר העמודים רָחוֹק ! " ( ח : 39 ) עם זאת, בבוחנו את אופיה של המדינה המתהווה ונבנית, חושף אצ"ג את נקודות החולשה המעכבות את בוא הגאולה, ועל כן הוא אומר : "מָחָר — אֵינִי יוֹדֵעַ אֵימָתַי הוּא . . מָחָר — / מָחָר מַתֶּכֶת, מָחָר אָצִיל, מָחָר כְּלֵי זַיִן וְעוּגָב, / מָחָר מִבְצָר, מָחָר הֵיכָל, מָחָר עָמָל וּמְלוֹא תְבוּנוֹת, / וְשַׁעַר דֶּמַע בּוֹ נִכְנֶסֶת שְׁכִינַת-נִרְפִּים בִּשְׁאוֹן תְּלֻנּוֹת / עַל אָזְלַת יָד שֶׁלָּהּ — יְהִי כְשֶׁל בַּרְזֶל : גַּם הוּא מוּגָף" ( ח : 40 ) . תמונות הנחמה והגאולה העולות כאן שונות מאלה שצוירו בשלב הראשון ( בכרך הראשון ) של הספר . עתה גבולות ההבטחה המקראיים מוצאים בהדרגה מקום יותר ויותר מרכזי . ארץ ישראל הרחבה המשתרעת בין גבולות ההבטחה הופכת להיות מושא תשוקה שכיח ביותר בשירי אצ"ג משנות החמישים . התקבצותו של העם בארץ המשולה בעיניו ל"צוואר הבקבוק" ותפוצתם של היהודים אנשי המעש וההגות במדינות העולם מעוררים אצל המשורר רצון לאספם ולכוונם "בְּכִוּוּן אֶחָד לְמַלְכוּת אֶרֶץ שְׁנֵי הַנְּהָרִים / לְעָצְמַת עָם : יַמִּי בְאוֹנָיו וּבְאוֹצְרוֹת נַפְשׁוֹ וּמְ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

עמותת הילל בן חיים