פי"ז מ"א – אהלות 489 האיסור גם על החורש על גבי ארון, או בקבר חפור עמוק ביותר . במקרים אלו חשש פיזור העצמות נראה מופרז ביותר . טיעון זה יעלה גם בהמשך וממנו נסיק שהחשש הפורמלי של פיזור עצמות היה גבי קברים באמצעות קנס מרתיע, רק העילה . המטרה הראשונה של ההלכה הייתה למנוע חריש על והמטרה השנייה הייתה לקדם את הקבורה במערות כוכים ששם חשש הפגיעה בקבר נמוך יותר . אפשר להבין מילה זו באחד משני אופנים . או שהמידה של מאה אמה היא במישור, – במורד ] ו [ ובמעלה ובמורד ניתנת מידה אחרת ( רובע כרשינים ) , או שהמידה של מאה אמה היא במורד, ואילו במעלה ניתנת מידה אחרת . השאלה היא האם האות וי"ו היא וי"ו חיבור או וי"ו פירוש . אין זו שאלה א של משמעות, שכן האות וי"ו נופלת ועולה ללא כללי דקדוק, ונוכחותה או היעדרהשל נוסח אל על", ובכתב היד כנראה תיקן"בדפוס – ד ] ו [ עכרשיניםרובענותןובמעלה ] ואינם אומרים דבר . [ כריתההירקםכרשינים ה – כרשיניןשלשהשיצמחומקוםעדהמחרישהבורך . "על"מעתיק מאוחר ל ( משנה, תרומות פי"א מ"ט ) . שתי צורות זריעה נהגו . האחת לאחר החריש, ון לבהמותשערכו רק כמז הזורע עובר בשדה ובידו סל זרעים והוא מפזרם ...
אל הספר