כחומה עמודנה 199 לאחר מכן האם פונה אל הבן חסר ההכרה , שספק אם יתעורר אי-פעם ממצבו ואומרת : " הבשורה שיש לי אליך איננה ורודה . דברים לא השתנו , סיכויים חדשים לא הופיעו באופק . המלחמה שהיתה , מלחמה קשה היתה , כך שמעתי , אך אומרים שהמלחמה הבאה תהיה קשה ממנה " ) שם : 135 ( . כאשר מגיע גרישה , חבר הקיבוץ התורן שבא לאסוף את האם מבית החולים חזרה לביתה , הוא שומע אותה שרה לבנה שיר ערש . היא מצידה מתביישת ונבוכה : " אתה בוודאי חושב שהשתגעתי . . . כך לשיר לאדם שהכרתו אבדה , טירוף , טירוף גמור " ) שם : 136 ( . גרישה עונה לה במילים שחותמות את הנובלה : " בתיה , כמה זמן אנחנו כבר מכירים . . . ארבעים שנה , אולי קצת יותר , ואני מכיר אותך ויודע - לא את השתגעת , הארץ הזו נטרפה דעתה " ) שם ( . חמש שנים לאחר היקיצה הגדולה ושנה לאחר הופעת התגנבות יחידים ) שבו אדון להלן בהרחבה יחסית ( , ראה אור הרומן עת הזמיר מאת חיים באר . גם בספרו של באר , כמו בספרו של ברבש , מופיעה דמות אם שמסתייגת מן הנוסח הביטחוני ומן המניפולטיביות של יחסי המדינה ואזרחיה מתוך מודעות מגדרית מפתיעה . עלילת הרומן של באר עוקבת אחר שירותו ה...
אל הספר