נקש וחבריו, כך לדבריו, עשו את שעשו על רקע של התנכלויות ליהודים בעלי מועדוני לילה בבזאנסון מצד קבוצת ערבים, ומטרת הפעולה היתה ללמד את אותה קבוצה לקח, כדי שבעתיד לא תתאנה עוד ליהודים . לא מאבקי שליטה בעולם התחתון, לא גביית חובות, לא שום דבר דומה . ההפך הוא הנכון : מאבק לאומי, אולי אף הרואי, של יהודים זקופי קומה בגולה הדוויה נגד ערבים הקמים עליהם בשל יהדותם . . . החל משלב זה, וביתר שאת בהמשך מאבקו בהסגרה, לא הניח נקש לעובדות לבלבל אותו ואת טענותיו . גם לא לעובדה הפשוטה שלמעשיו חָבְרו ערבי ‑ צרפתי וצרפתי ממוצא מולטי . טענת ההגנה היתה אם כן כי העבירה המיוחסת לנקש הנָה בעלת אופי מדיני . זאת ועוד, נטען מטעם נקש כי אמנת ההסגרה בין ישראל לצרפת מאפשרת לישראל לדחות את בקשת ההסגרה, שכן במקרה זה "יסודות העבירה או המניעים לבקשת ההסגרה מושתתים על שיקולים מדיניים, גזעיים או דתיים", 92 בהליכי הסגרה, ככלל ולמעט חריגים, אין המבוקשבמובן סעיף 4 לאמנה . רשאי להביא ראיות . סנגורו של נקש עמד אפוא וביקש רשות להביא ראיות שיהיה בהן לטענתו כדי להוכיח את גרסתו של נקש בדבר התקפות אלימות על יהודים מצד קבוצות של ערבי...
אל הספר