לאחר כמה דיונים בעלי אופי אסכטולוגי על אודות הסובייקטיביות העתידית וההוויה האנושית הצופה–נצפית , נפנה לדיון צדדי אך עקרוני לעצם הגדרת האנושי כסובייקט וכאובייקט ולרדוקציה העתידית של האנושי למהות של הצופה בסדר הטכנולוגי ההולך ומתגבש אל מול העין שלנו , הצופה באותו סדר ממש . * * * לפניכן ולפניכם , צופות וצופים יקרים , אתם שמפנים את עיניכם > לכאן < להתעמתות – טקסט או למפגש – טקסט , לפניכם אותם דימויים , אותם עיצובי – אותיות במסךהדף המתגבשים , במהלך + אחרי ההתעמתות , לאמירה פנימית בתוככם . קראתם זה הרגע את האמירה הישירה הזו שפנתה אל הקורא הנוכחי בכם . ובמושג ה " קורא " אנו מכוונים הסובייקטיביות המגדיר אתכם כ – קורא לאותו רגע . ורגע זה משמעו הווה באופן ההוויה המתמשך שלו כמקיים סובייקטיביות רצופת זמן הווי זה , שבו הסובייקטיביות פועלת , קוראת או צופה . משמע אותה אמירה מצאה עצמה בפתיחה נוכחת – בהתהוות הקריאה לטובת אותו הקורא – הצופה במסכו , במסך עולמו – הרגעי . תודגש כמובן הדיאלקטיקה שבה עיצוב הווייתו – הרגעית מנוהל על ידי החוץשל אותו הקורא , דיאלקטיקה שאליה עוד נתייחס אבל נצביע גם על אפשרות הבנ...
אל הספר