בדרך כלל אנשים מחשיבים לפתיחות את הנטייה לקבל בברכה כל חידוש : המצאות טכניות , סגנונות חיים עדכניים , שיטות ריפוי חדשות , ביטויי לשון רעננים . לפי גישה זו , הפתיחות מבטאת בפשטות תגובה חיובית לכל דבר חדש . החלת גישה זו על ארבעת הערוצים שתוארו לעיל , תגלה כי בערוץ הקידמה עצם קיומו של החדש מבטא התקדמות לעבר יכולות עתידיות משוכללות יותר ; בערוץ הסובלנות החדש מהווה קול נוסף בפוליפוניה התרבותית ; בערוץ הנפש הוא נחווה ככנות וכשיתוף רגשי שלא התאפשרו בעבר ; ובערוץ ההרמנויטי הוא נתפס כחירות פורצת דרך ביחס למקורות התרבותיים . האדם הפוסט - אידאולוגי יכול לתאר לעצמו את החיים כמשחק חופשי ופתוח . תרגומה של הבורגנות החדשה את אידאל האותנטיות לחתירה למימוש עצמי , תרגום אשר נדון בפרק הקודם , מאפשר לה לברך על התרבותן של האפשרויות החדשות הנפתחות בפניה . אימוצה של עמדה כזו מביא למדידתה של החירות האנושית בעיקר לפי כמותה , כמו גם להתמקדות בשאיפה " למקסם " את יכולת היישום של כל בחירה פרטית בכל רגע נתון . כאשר תפיסה כזו של חירות נעשית לעמדה פוליטית ציבורית , מתקבלת תפיסה פורמלית של ליברליזם . ליברליזם מן הסוג ה...
אל הספר