בשנת , 1991 לאחר עשרות שנים של עבודה ביחידת מחקר במסגרת ממשלתית , הגעתי למכללה כמרצה לפסיכולוגיה , ולאחר מכן כראשת החוג לפסיכולוגיה . פגשתי במכללה צוות חרוץ ומסור של מרצים שפיתחו תכניות , הפעילו יוזמות במכללה ובמרחב החינוכי שהעשייה במכללה לחינוך מקושרת אליו , וניהלו פרויקטים חינוכיים הקושרים בין הסטודנטים לבין בתי ספר ומרכזים קהילתיים . באופן טבעי למדי למי שרגיל לעבוד ביחידת מחקר , שאלתי את עצמי , " האם המרצים הללו מבצעים מחקרים כדי לבדוק את התרומה של התכניות והפרויקטים לקידום התלמידים ? " ; " האם יש למכללה מנגנון שבודק את האפקטיביות של העשייה המרובה הזאת ואת מידת תרומתה לתפקוד יעיל יותר של הסטודנטים ? " . עלו במוחי שאלות מחקריות רבות , על מידת שביעות הרצון של הסטודנטים ממגוון תחומים , על הערכת איכות ההוראה והשימוש בה למתן משוב למרצים , על מידע לגבי בוגרי המכללה , כמו למשל : כמה בוגרים עוסקים בהוראה וכמה עזבו את המקצוע , מה דעתם של הבוגרים על ההכשרה שקיבלו מהמכללה , אילו המלצות יש לשיפור ועוד . מעבר לשאלות המחקריות שצצו ועלו בכל פינה , הטריד אותי לראות קהילה המונה עשרות אנשי מקצוע שאינ...
אל הספר