כלשהו ומוסיפה : " כשאתה בוחר להיות גם הורה וגם בעל תפקיד אחר , אז אתה מראש חי במצב שאתה צריך לנווט בין תפקידים במובן הזה , שלא תוכל לעשות את שניהם באופן מושלם " . מוקדם יותר הבאתי את דבריה של אפרת על השאיפה לפרפקציוניזם בהקשר של יכולתה להוכיח את עצמה בתחום המקצועי , בדומה לאביה שחש צורך להוכיח את עצמו על רקע היותו ניצול שואה . השאיפה לשלמות מוצבת אפוא כתביעה שמתקשה להכיר בקיומם של אילוצים ומגבלות במרחב האישי והמקצועי כאחד . הקונפליקט בין המחויבויות המקצועיות שהיא קיבלה על עצמה , לבין התמודדותה כאם עם הצרכים של ילדיה , מעלה שאלה נוקבת : " איך אתה תחיה עם מינימום אשמה ? " . דומה שחוויית ה " אשמה " מצטיירת בעיניה כעובדה מוגמרת , ולפיכך עליה להתאמץ להפחית את עוצמתה לממדים נסבלים , שכן אי אפשר להעלימה כליל . לכן חשוב לה להדגיש בפני הסטודנטים את הצורך " לנווט בין התפקידים במובן הזה שלא תוכל לעשות את שניהם באופן מושלם " . דבריה מעידים על הצורך להיכנס לתהליך של בירור נוקב , " לחשוב" על חלופות ולהגיע לידי החלטות ראויות מתוך שיקול דעת . היא מתייחסת להחמצות , ויודעת שאת הזמן שאבד אין להשיב . הספר...
אל הספר