ספר משל הקדמוני עשיר במובאות , בדברי חכמים ובפתגמים ממקורות יהודיים וממקורות זרים . למובאות ולפתגמים 118 מטרות אחדות : א . המובאה נתפסת כאמיתה , וככזו יש בה כדי לחזק את עמדת הדובר או להפריך דעה שמנגד . ב . כאמיתה בכוח המובאה לסייע בהקניית מוסר . ג . המובאות והפתגמים הם אמצעי קישוטי פואטי אסתטי ברוח נורמות הכתיבה בימי הביניים . ד . הם משרתים את המטרה של המקאמה על סוגיה ושל הספרות היפה בפרוזה מחורזת – לשעשע . בדומה ליוצרים אחרים בני דורו אבן סהולה אינו מביא את הדברים בשם אומרם . השימוש במובאות ובפתגמים נעשה בדרך כלל באחת משתי טכניקות עיקריות : שזירת מובאות ופתגמים באופן אקראי ביצירה או שזירת אשכול של מובאות ופתגמים בתוך העלילה . 119 יש שמקדימה את המובאה נוסחת פתיחה קצרה , כגון : מילת הקדמה ״אמר״ , ״אמרו״ , ״מצאתי״ , ״ככתוב״ וכדומה ; יש שמקדים את המובאה משפט ארוך שמציין התייחסות למקור כללי או מוצג כהוכחה או כביטוי להסקת מסקנה . משפטים מקדימים מן הסוג הזה מדגישים את האופי הפולמוסי והאפולוגטי של הספר : ״ומצאנו כתובים מגידים / ועל זה מודים ומעידים / והנה ידוע לכל נפש רצויה [ 120 ״ [ ... או ...
אל הספר