ושכונת השלום , כולן בשטח השיפוט של ירושלים וכולן הפכו עם הקמת הגדר לשכונות הפקר . כ 80 אלף תושבים מתגוררים באזור הזה , רובם ירושלמים בעלי תעודת תושב ישראלית , שהגדר חוצצת בינם לבין העיסוקים השונים שלהם – לימודים , עבודה , משפחה , מסגד , ועוד . כדי לעבור את המחסום נדרשים הולכי הרגל לצעוד במסדרון צר בין שתי גדרות גבוהות , להיכנס למבנה בטון , שם תזהה אותם חיילת מאחורי אשנב צר , ומשם עליהם להמשיך לצעוד דרך מסדרון נוסף ושער מסתובב ולצאת החוצה לירושלים . הילדות , שהיו בדרכן לבית הספר , לא מצאו את דרכן במסלול החדש , ופרצו בבכי , בעודן רצות מבולבלות ומבוהלות במבוכי המחסום הענקי . קצין ישראלי ממוצא דרוזי ניסה לשווא להרגיע אותן ולהסביר להן את הדרך ; הן רק נאחזו עוד יותר זו בזו וסירבו לבוא איתו . לבסוף הוא אחז בידיהן והעביר אותן את המחסום , בחזרה אל זרם הנערים והילדים שיצאו מן הבידוק . ביטול מחסום שועפאט הישן היה אחד השלבים הסופיים בסגירת גדר ההפרדה סביב ירושלים . מאז אותו בוקר , כל מי שמתגורר מעבר לחומה , בין שיש לו מעמד תושב ובין שלא , בין שהוא ברכב או ברגל , נדרש להמתין בתור ולעבור בידוק בכל ...
אל הספר