בין שברי היומן " מות אמי " , שפרסם זך ב , 1997 ‑ יש דף על שירה , שגילוי הלב שבו נובע אולי מן ההקשר האישי כל כך , מן העובדה שמדובר הפעם ב "דברים כהווייתם , לא שירה " . עם זאת יש בדברים אלה כדי לזרוק אור על דרכו של זך כולה . " מה הם ה ' סממנים ' הבדויים האלה " , הוא שואל , " המוצאים את דרכם אל כל ניסיון מילולי , בכוונה להעצים את תוכנו הרגשי , וכיצד עוד ניתן לעצור בעדם מבלי לפגום בעצם היכולת לכתוב דבר שיר " . השאלה נוגעת בלב לבו של הדבר הקרוי שיר . כתיבת שיר כרוכה בשימוש בסממנים " בדויים " , צורניים , אסתטיים , בעלי כוח רגשי . אבל השיר רוצה להגיד את האמת . מהו היחס בין שני המרכיבים האלה של השיר - המרכיב האסתטי ומרכיב האמת ? באיזו נקודה ניתן לעצור את ה " בדיה " האסתטית כדי שלא תכסה על האמת , ועם זאת לשמור על השיר שיהיה שיר , כלומר מוצר אסתטי ? ההתנגשות בין דברים כהווייתם והסממנים ה " בדויים " , הצורך ללכת בזהירות על קו התפר הדק בין אמת ושיר , ההסתלקות ההדרגתית מן הסממנים אל האמת תוך הסתכנות לפגום ביכולת לכתוב שיר - זהו , נדמה לי , המפתח להבנת דרכו של זך בשירה . " משנה לשנה הוא משקר לעצמו פ...
אל הספר