השבועון האנגלי " Times Literary Supplement " ( " TLS " ) חותם כל גיליון במדור ששמו - NB ראשי תיבות של הביטוי הלטיני . nota bene בעברית משמשים ראשי תיבות זהים , נ " ב , לציון תוספת בשולי טקסט - " נזכר בסוף " או " נכתב בצד " וכד ' - משהו מעין " עיקר שכחתי " . אבל באנגלית , הביטוי הלטיני עצמו לא משמש לציון תוספת בשולי טקסט ( לכך משמשים ראשי התיבות , ps פוסט סקריפטום ) אלא כלשונו , " שים לב " , הפניית תשומת הלב לקטע חשוב בטקסט . והנה , באחד הגיליונות האחרונים מפנה אותו מדור את תשומת לב הקורא למותן של ארבע נפשות פועלות - מרכזיות למדי , הייתי אומר - על בימת הספרות : המחבר , הרומן , הספר והמבקר . על כל אחד מן הארבעה הוכרז לא פעם במהלך עשרות השנים האחרונות ששבק חיים לכל חי . אך לדעת הכותב היה מותם זמני , או שההודעה על מותם היתה מוקדמת . להלן כמה הרהורים בנושא העצוב הזה . מות המחבר הוא המפורסם שבמיתות המשונות האלה , וזאת בזכות המסה המפורסמת של רולאן בארת , " מות המחבר " , משנת . 1968 כדרכם של הצרפתים , חותם בארת את מסתו במשפט מחץ : " הולדתו של הקורא דורשת את מותו של המחבר " . וכל כך למה ? אנסה ...
אל הספר