כאמור לעיל , לדעת הרמב " ן , לא נאמרה מצוות " לא תסור " אלא ביחס לפירושי התורה , אולם לא ביחס למצוות , גזירות ותקנות שמדרבנן . ואף אין דין זקן ממרא נוהג בדבר שהוא מדרבנן . קושייתו המרכזית של הרמב " ן היתה , כיצד יש להסביר לדעת הרמב " ם את קולותיהם של דברי סופרים ביחס לדברי תורה . שהרי אילו היה פירושו של הרמב " ם ל " לא תסור " נכון , היה אמור כל דבר מדבריהם של חכמים להיעשות למצווה ישירה של תורה . קושייתו זו של הרמב " ן מחדדת את ההבדל בין הרמב " ם לבין הרמב " ן בהבנת " לא תסור " , ותשובתו האפשרית של הרמב " ם עשויה להוסיף וללמד על דגם 240 עיון בשיטת הכוזרי , לקמן עמ ' . 178 הסמכות שהוא מחזיק בו . לשם כך נזכיר מספר הסברים שהוצעו לקולתם של דברי סופרים לדעת הרמב " ם : 241 . 1 יש שהסכימו להנחת הרמב " ן , שאכן לדעת הרמב " ם יש עשה ולא תעשה על כל פרט ופרט מדברי סופרים . ואת סיבת הקולא בדבריהם ביארו כתנאי שהתנו חכמים מראש מדבריהם , וכסברה שהעלה הרמב " ן עצמו : ואולי תתעקש ותאמר לדעת הרב כי מה שאמרו בכל מקום להקל בדברי סופרים הוא במחילה ובתנאי מאתם שהם התנו בגזירות ובסייגים שעשו לתורה , וכן במצות...
אל הספר