בראש דברי הסיום לספרנו יפה יהיה להביא ביטוי של נחמה מספרות האגדה . בספרות זו - ובמיוחד בלב מדרש איכה רבה - מצויים סיפורים המתארים את חכמתם של בני ארץ ישראל , ואנשי ירושלים וילדיה בראשם , על רקע מוראות חורבן הבית השני . לא אחת הם מוצגים בשעת משאם ומתנם עם אנשי אתונה , בירת החכמה של העולם היווני , או עם תושבי רומא , בירת האימפריה שהביאה לחורבן הבית . מטרת הסיפורים שמרביתם הומוריסטיים היא , ככל הנראה , לעודד את הקוראים במגילה ובמדרשיה או את אלה שמעלים בתודעתם את זכר החורבן . אכן , הכול נראה אבוד : העיר חרבה והמקדש נהרס , ועם זאת , כל עוד נותרו בעם חכמה ותבונה , העולות על אלו של אויביה , אין מקום לייאוש , במיוחד כשמדובר בילדים הנושאים עמם את תקוות העם לעתיד . להלן נביא חמישה מסיפורים אלו , בעיבוד קל של תרגומם מארמית , כפי שהוא נדפס ב " ספר האגדה " לח " נ ביאליק וי "ח רבניצקי ( תל אביב . ( 2015 הראשון שבהם מספר בלעג על רומאי שהביא עימו לעירו ילדים ששבה בארץ ישראל . מול חכמת הילדים וכושר ההבחנה הדק שלהם מוצגים בקלונם הרומאי והעולם הגס שבו הוא חי : מעשה בנכרי אחד ששבה שני תינוקות ( = ילדים צע...
אל הספר