בתלמודים , ורק בחיבור הקרוי " מסכת סופרים " - שזמנו מן המאות השישית - שביעית - באה עדות על כך , ואף זאת כמנהג שלא הכול שותפים לו : " יש שקורין ספר קינות בערב , ויש שמאחרין עד הבוקר לאחר קריאת התורה , שלאחר קריאת התורה עומד אחד , וראשו מתפלש באפר ... וקורא בבכייה וביללה . אם יודע הוא לתרגמו מוטב , ואם לאו - נותנו למי שיודע לתרגמו בטוב , ומתרגם לפי שיבינו בו שאר העם והנשים והתינוקות , שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים , וכל שכן זכרים " ( יח , ד ) . בעדות קצרה - שזמנה לא ברור - הבאה באחת מן הפתיחות במדרש איכה רבה ( פתיחתא יח ) נאמר כי בני ישראל " יושבין ואוכלין ושותין ... בסעודת תשעה באב יושבין וקוראים קינות ונהי באיכה " , ונראה שמדובר כאן בסעודה שלפני ראשית הצום ( היא " הסעודה המפסקת " ) ובמנהג לקרוא את המגילה בעקבותיה , בין אם בציבור בין אם ביחיד . על קריאת המגילה ביחיד יש בידינו עדות קדומה יותר , מן התלמוד הירושלמי , המספר כי רבי יהודה הנשיא ושניים מעמיתיו , בראשית המאה השלישית לספירה , " היו יושבין ופושטין ( = קוראים על דרך הפשט ) במגילת קינות ערב תשעה באב שחל בשבת מן המנחה ולמעלה ...
אל הספר