רדיפת היהודים בשנות ה , 30 - שהביאה לגל עלייה ארצה , היתה רק מבוא לזוועה שהתרחשה במלחמת העולם השנייה , שבה הובלו לטבח כשישה מיליון מבני העם היהודי . ידיעות אחדות על האסון הסתננו ארצה עוד בתקופת המלחמה , והציתו מחדש את הוויכוח בין התנועה הרביזיוניסטית לבין הנהגת היישוב - הפעם לגבי המדיניות שיש לנקוט נוכח הסכנה הנאצית . ראשיתו של הוויכוח ב " הסכמי ההעברה " של הסוכנות היהודית עם גרמניה , שגררו ביקורת על גבול ההסתה נגד חיים ארלוזורוב , ראש המחלקה המדינית בסוכנות , ולאחר מכן את ההאשמות , השגויות אמנם , באשר לנסיבות רציחתו . לקראת סיום המלחמה לבשה המחלוקת אופי אחר , לאור החלטתו של מנהיג האצ " ל , מנחם בגין , לחדש ב , 1944 - כשנה לפני סיום מלחמת העולם השנייה , את המאבק בשלטון המנדטורי , בעוד שהנהגת היישוב דגלה בהקפאת המאבק עד שיוכרע הצורר הנאצי . לכך הצטרפה אי - ההסכמה , שהשתקפה גם במשפט קסטנר , לגבי הצעדים שיש לנקוט במהלך המלחמה כדי לשכנע את בעלות הברית לעצור את טבח היהודים . מתום מלחמת העולם עד הקמת המדינה הגיעו ארצה עשרות אלפים מפליטי התופת הנאצית . היו ביניהם אחדים ממנהיגי הלוחמים בגטאות ...
אל הספר