כשאני הייתי ילדה " , אמרתי לסטודנטים שלי , " פעם מזמן . היה בארץ מה שקרוי צנע " . הסטודנטים שלי הביטו בי נבוכים . זה עתה שפכו בפני קיתונות של שאלות שהביעו בלבול ותסכול . בשבועות האחרונים ערכו סדרת פגישות הערכה ותצפיות בפרויקטים שאותם יעריכו במשך השנה כחלק ממטלות הקורס . למרות ההנחיה הצמודה שקיבלו , הסתום היה רב מהנגלה . " איך מתחילים בכלל ? " ; " עם מי מדברים ? " ; " מה שואלים ? " ; " איך שואלים ? " ; " איך מתעדים ? " ; " איך בכלל מגיעים לכל המידע הדרוש ? " ; " איך מארגנים את המידע ? " במועל יד השקטתי אותם , וכשחיכו ממני לתשובה מלומדת , אני מספרת להם על הצנע . " חשבתי שזה שיעור הערכה , לא שיעור היסטוריה " , אמר תלמיד בקול רם את מה שכולם חשבו בשקט . חייכתי . " בתקופת הצנע , כשהייתי ילדה " , המשכתי בשלי , " אימא שלי נהגה לסרוג לי את הסוודרים שלי . וכשגדלתי , בגלל המחסור בצמר או בכל דבר , נהגה לפרום את הסוודר הקטן , ולהשתמש בצמר בשביל לסרוג חדש , גדול יותר " . " גם אימא שלי עושה את זה עד היום , בלי צנע " , העירה סטודנטית . " יפה . אז את בוודאי יודעת מה קורה " , פניתי אליה . " מה שקורה זה ...
אל הספר